Donner et recevoir — Shlomo Artzi & Dudu Tassa

נִיסִּיתִי נִיסִּיתִי מְאֹד,

לְהִילָּחֵם בְּרוּחוֹת,

לֹא סִיפַּרְתִּי לְךָ כַּמָּה.

נִיתַּקְתִּי אֶת עַצְמִי מֵהָרוֹב,

אַךְ בְּתוֹךְ הַמְּצִיאוּת,

חָטַפְתִּי גַּ'נָנָה.

אָדָם צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה לוֹ מִילָה,

קְצָת מָקוֹם בָּעוֹלָם,

אַהֲבָה לֹא נִשְׁכַּחַת.

וְקוֹל אֲמִיתִּי לִתְפִילָּה,

וְרֶגַע מוּשְׁלָם,

כְּדֵי לָתֵת וְלָקַחַת,

וְלֹא...לְפַחֵד מֵהַפַּחַד.

נִיסִּיתִי נִיסִּיתִי לָצוּף,

יַחֲסֵי אַהֲבָה,

זֶה מִשְׂחָק מְלוּכְלָךְ קְצָת.

מִצִּיפּוֹר שׁוּב לָמַדְתִּי לָעוּף,

לִנְחוֹת בְּשַׁלְוָוה,

לֹא לִיפּוֹל עַל הַתַּחַת.

אָדָם צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה לוֹ מִילָה...

נִיסִּיתִי כִּי הָיִיתִי צָרִיךְ,

לוּ הָיִיתָ בִּמְקוֹמִי,

מָה הָיִיתָ אָז אָמַרְתָּ?

תַּמְשִׁיךְ כִּי צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ,

אִם אַתָּה אֲמִיתִּי,

בִּשְׁבִילִי אַתָּה מֶלֶךְ.

אָדָם צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה לוֹ מִילָה...