Un sourire sur le chemin du travail

דָּנָה לְחוּצָה מְאוֹד הַיּוֹם. הִיא בַּדֶּרֶךְ לָעֲבוֹדָה. אִישׁ עִם תִּיק כָּחוֹל מְחַיֵּיךְ לְיַד הַתַּחֲנָה.

בְּתֵשַׁע יֵשׁ לָהּ פְּגִישָׁה חֲשׁוּבָה. הִיא מִסְתַּכֶּלֶת בַּשָּׁעוֹן וּמְחַכָּה לָאוֹטוֹבּוּס.

אֲבָל הָאוֹטוֹבּוּס לֹא מַגִּיעַ. הַזְּמַן עוֹבֵר, וְדָנָה מִסְתַּכֶּלֶת שׁוּב בַּשָּׁעוֹן. הִיא נוֹשֶׁמֶת מַהֵר.

הָאִישׁ עִם הַתִּיק שׁוֹאֵל: "הַכּוֹל בְּסֵדֶר?" "יֵשׁ לִי פְּגִישָׁה. אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְאַחֵר."

"אֵיפֹה אַתְּ עוֹבֶדֶת?" הוּא שׁוֹאֵל וּמְחַיֵּיךְ. "בַּמִּשְׂרָד הַגָּדוֹל לְיַד הַבַּנְק," הִיא אוֹמֶרֶת.

"גַּם אֲנִי נוֹסֵעַ לְשָׁם," אוֹמֵר הָאִישׁ. "רוֹצֶה לִנְסוֹעַ אִיתִּי בְּמוֹנִית?"

דָּנָה מְחַיֶּיכֶת, וְהֵם נִכְנָסִים לַמּוֹנִית. בַּדֶּרֶךְ הֵם מְדַבְּרִים עַל מֶזֶג הָאֲווִיר.

הַמּוֹנִית עוֹצֶרֶת לְיַד הַמִּשְׂרָד. דָּנָה יוֹצֵאת מֵהַמּוֹנִית. "תּוֹדָה רַבָּה!" הִיא אוֹמֶרֶת וְנִכְנֶסֶת מַהֵר.

בַּחֲדַר הַפְּגִישׁוֹת, כּוּלָּם יוֹשְׁבִים סָבִיב הַשּׁוּלְחָן. דָּנָה נִכְנֶסֶת לַחֶדֶר. הָאִישׁ עִם הַתִּיק יוֹשֵׁב שָׁם.

עוֹבֶדֶת אַחַת אוֹמֶרֶת: "זֶה הַמְּנַהֵל הֶחָדָשׁ שֶׁלָּנוּ." הָאִישׁ מְחַיֵּיךְ: "עַכְשָׁיו אֶפְשָׁר לְהַתְחִיל אֶת הַפְּגִישָׁה."

דָּנָה כְּבָר לֹא לְחוּצָה, וְהִיא מְחַיֶּיכֶת. עַל הַשּׁוּלְחָן יֵשׁ קָפֶה חַם וְעוּגָה.