Le ficus entre l’arrêt de bus et le trottoir

בָּאתִי בִּגְלַל הַפִּיקוּס שֶׁלְּיַד תַּחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס. רָאִיתִי עָלָיו סִימוּן כָּתוֹם, וַאֲנִי רוֹצֶה לָדַעַת אִם מְתַכְנְנִים כְּרִיתָה.

הַסִּימּוּן מְצַיֵּין שֶׁהָעֵץ נִכְלַל בִּבְדִיקַת עֵצִים, לֹא שֶׁהוּחְלַט לִכְרוֹת אוֹתוֹ. אֲנַחְנוּ בּוֹדְקִים מַסְלוּל חָדָשׁ לַמִּדְרָכָה כְּדֵי לְשַׁפֵּר אֶת הַנְּגִישׁוּת לַתַּחֲנָה.

נְגִישׁוּת חֲשׁוּבָה גַּם לִי; אִימָּא שֶׁלִּי נֶעֱזֶרֶת בַּהֲלִיכוֹן. אֲבָל הַפִּיקוּס הוּא כִּמְעַט הַמָּקוֹם הַיָּחִיד בָּרְחוֹב שֶׁאֶפְשָׁר לְחַכּוֹת בּוֹ לָאוֹטוֹבּוּס בְּלִי לִסְבּוֹל מֵהַחוֹם.

נָכוֹן. הַבְּעָיָה הִיא שֶׁהַשָּׁרָשִׁים הֵרִימוּ אֶת הָרִצּוּף, וּמִתַּחְתָּיו עוֹבְרוֹת תַּשְׁתִּיּוֹת שֶׁלֹּא נִתָּן לְהָזִיז בְּקַלּוּת. לָכֵן אֲנַחְנוּ בּוֹחֲנִים גַּם חֲלוּפָה שֶׁבָּהּ הַתַּחֲנָה תָּזוּז מְעַט.

אָז בַּשּׁוּרָה הַתַּחְתּוֹנָה, כְּרִיתָה עֲדַיִין עַל הַפֶּרֶק? אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת תְּשׁוּבָה בְּרוּרָה, בְּלִי לְגַלְגֵּל עֵינַיִים וּבְלִי לִשְׁלוֹחַ אוֹתִי מֵאֲגַף לְאֲגַף.

כֵּן, הִיא עֲדַיִין עַל הַפֶּרֶק, אֲבָל לֹא הִתְקַבְּלָה הַחְלָטָה. אַף עַל פִּי שֶׁכְּרִיתָה עֲשׂוּיָה לְפַשֵּׁט אֶת הָעֲבוֹדוֹת, אֵין בְּכָךְ כְּדֵי לְהַצְדִּיק אוֹתָהּ כָּל עוֹד קַיֶּימֶת חֲלוּפָה סְבִירָה.

זֶה כְּבָר נִשְׁמָע אַחֶרֶת. כְּכָל שֶׁתְּחַכּוּ עִם פִּרְסוּם הַחֲלוּפָה, כָּךְ יִגְבַּר הַחֲשָׁד שֶׁהַמִּפְגָּשׁ הַזֶּה נוֹעַד רַק לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה.

הַהֶעָרָה בַּמָּקוֹם. לְשֵׁם שְׁקִיפוּת, נְפַרְסֵם אֶת בְּדִיקַת הָעֵצִים וְאֶת חַוַּות הַדַּעַת הַמִּקְצוֹעִית לִפְנֵי הַדִּיּוּן הַבָּא, וְלֹא רַק סִיכּוּם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין מִמֶּנּוּ מָה נִשְׁקַל.

יֵשׁ לִי הִסְתַּיְּיגוּת גַּם מֵהָרַעְיוֹן שֶׁל הַעֲבָרַת הָעֵץ לְמָקוֹם אַחֵר. לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁהַפִּיקוּס עָלוּל שֶׁלֹּא לִשְׂרוֹד אוֹתָהּ, אֶלָּא גַּם שֶׁבְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים נְאַבֵּד אֶת הַצֵּל שֶׁהוּא נוֹתֵן עַכְשָׁיו.

נָכוֹן, הַעֲבָרַת הָעֵץ לְמָקוֹם אַחֵר אֵינָהּ פִּתְרוֹן קֶסֶם. אִילּוּ הָיָה מְדוּבָּר בְּעֵץ צָעִיר, יִיתָּכֵן שֶׁהָיִינוּ מַמְלִיצִים עָלֶיהָ; בַּמִּקְרֶה הַזֶּה נִדְרֶשֶׁת חַוַּות דַּעַת שֶׁמִּתְיַיחֶסֶת גַּם לְסִיכּוּיֵי הַהִישָּׂרְדוּת.

בְּדִיּוּק. בְּט״וּ בִּשְׁבָט כּוּלָּם מִצְטַלְּמִים לְיַד שְׁתִילִים, אֲבָל עֵץ וָתִיק לֹא מַחֲלִיפִים בִּשְׁתִיל וּבִתְמוּנָה חֲגִיגִית. אֶת הַנֶּזֶק נְגַלֶּה בְּדִיעֲבַד, כְּשֶׁכְּבָר לֹא יִהְיֶה מַה לְהַצִּיל.

תַּכְלֶס, גַּם מִבְּחִינָתִי עָדִיף לִשְׁמוֹר עָלָיו. אֶפְשָׁר לְקַדֵּם אֶת הַחֲלוּפָה שֶׁל הֲזָזַת הַתַּחֲנָה, בִּתְנַאי שֶׁיְּבוּצְּעוּ בְּדִיקַת בְּטִיחוּת וְתֵיאוּם עִם מַפְעִיל הַתַּחְבּוּרָה, וּבִלְבַד שֶׁהַמַּעֲבָר יִישָּׁאֵר נָגִישׁ.

אֲנִי מוּכָנָה לִפְשָׁרָה כָּזֹאת, וּבִלְבַד שֶׁהַתַּחֲנָה לֹא תִּתְרַחֵק עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁאִימָּא שֶׁלִּי תְּוַותֵּר עַל הָאוֹטוֹבּוּס. שִׁימּוּר הָעֵץ וּנְגִישׁוּת לֹא אֲמוּרִים לָבוֹא זֶה עַל חֶשְׁבּוֹן זֶה.

מַסְכִּים. אִם בְּדִיקַת הַבְּטִיחוּת תֵּרָאֶה שֶׁהֲזָזַת הַתַּחֲנָה אֶפְשָׁרִית, נְעַדְכֵּן אֶת הַמַּסְלוּל; אִם לֹא, נַצִּיג חֲלוּפָה נוֹסֶפֶת וְנִפְרָט מַדּוּעַ הָרִאשׁוֹנָה נִפְסְלָה.

וּמָה לְגַבֵּי לוּחַ הַזְּמַנִּים? אֲנִי לֹא רוֹצֶה סַחֶבֶת, אֲבָל גַּם לֹא רוֹצֶה שֶׁיֹּאמְרוּ לָנוּ בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן שֶׁאֵין מָנוֹס מִכְּרִיתָה כִּי הַקַּבְּלָן כְּבָר מְחַכֶּה.

נִרְשׁוֹם בַּפְּרוֹטוֹקוֹל שֶׁלֹּא תִּתְקַבֵּל הַחְלָטָה עַל כְּרִיתָה לִפְנֵי בְּחִינַת הַחֲלוּפוֹת. בְּתוֹךְ שְׁבוּעַיִים נְפַרְסֵם עִדְכּוּן, גַּם אִם הַבְּדִיקוֹת טֶרֶם הוּשְׁלְמוּ, כְּדֵי שֶׁהַשְּׁקִיפוּת לֹא תִּישָּׁאֵר רַק סִיסְמָה.

בְּסֵדֶר, אֶת הַהִסְתַּיְּיגוּת שֶׁלִּי מֵהַעֲבָרַת הָעֵץ לְמָקוֹם אַחֵר תַּשְׁאִירוּ בַּפְּרוֹטוֹקוֹל. וְאִם תִּמְצְאוּ פְּשָׁרָה שֶׁשּׁוֹמֶרֶת גַּם עַל הַפִּיקוּס וְגַם עַל הַנְּגִישׁוּת, אֲנִי הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֲפַרְגֵּן.

סָגוּר. תּוֹדָה שֶׁבָּאתָ וְשֶׁלֹּא וִיתַּרְתָּ עַל הַפְּרָטִים; נִתְרָאֶה כָּאן בְּעוֹד שְׁבוּעַיִים, עִם מִמְצָאִים וְלֹא רַק עִם הַבְטָחוֹת.